<h1>ספר עזרת נשים — שער ראשון</h1>
<h2>דף עו.</h2>
המקדש את האשה על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בין שהתנאי מן האיש בין מן האשה, וכל תנאי העולם בין בקדושין בין בגרושין או במקח וממכר או בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים, הם תנאי כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו, ואם חסר התנאי אחד מאלה הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל. אלא תהיה מקודשת או מגורשת או יתקיים המקח או המתנה מיד כאלו לא התנה כלל, הואיל וחסר התנאי אחד הארבעה דברים אלו, כיצד אמר לאשה אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת, ואחר כך נתן לה הדינר הרי התנאי קיים והרי זו מקודשת ואם לא נתנה לו אינה מקודשת, אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והתנה ואמר אם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיי מקודשת ואם תתני לי תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים לאו להן גם המעשה היה קודם לתנאי והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן, אמר לה אם תעלי לרקיע הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תעלי לא תהיי מקודשת ואחר כך נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל והיא מקודשת שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו, התנה בדבר שאפשר לקיימו אבל תורה אסרתו כגון שאמר לה אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תאכלי לא תהיי מקודשת ואחר [כך] נתן לה הדינר בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה הרי זו מקודשת ואם לא אכלה אינה מקודשת, ודין זה בעצמו בגט אשה ואין אומרין על זה שהתנה על מה שכתוב בתורה שהדבר ברשותה וברצונה שלא תאכל ולא תתקדש ולא תתגרש, קדשה על תנאי שלא יהא לה עליו שאר כסות ועונה, בשאר וכסות תנאו קיים מפני שהם ממון והמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים אבל בעונה תנאו בטל והרי היא מקודשת ואינו יכול לפטור את עצמו מעונה, המקדש על תנאי, כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים ולא מעת שנתקדשה. כגון שאמר לה אם אתן לך מאתים זוז בשנה זו הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן לך לא תהיה מקודשת, ונתן לה הדינר בניסן והמאתים זוז באלול הבא אחריו, הרי זו מקודשת משעה שקבלה המאתים זוז ולא קודם לכן, לפיכך אם בא אחר וקדשה קודם שנתקיים תנאו של ראשון הרי היא מקודשת לשני ודין זה בעצמו בגיטין ובממון בשעה שיתקיים התנאי יהיה גט או יתקיים המקח והמתנה, בד"א בשהיה שם תנאי ולא אמר מעכשו, אבל אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז, ולאחר זמן נתן לה המאתים הרי היא מקודשת למפרע משעת קדושין. ואם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי אינה מקודשת, וכן דין זה בגיטין ובממון, וכל האומר מעכשו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אבל צריך להתנות שאפשר לקיימו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואין צריך לכפול תנאו ולא להקדימו למעשה. כתב הר"ם [אישות פ"ו הי"ד] יש מהגאונים האחרונים שאמרו שאין צריך כפילת תנאי אלא בגיטין וקדושין, אבל בענין ממון אין צריך, ואין אנו מסכימים לדבריהם, שכפילת תנאי עם שאר ארבעה דברים, מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים אם יעברו ואם לא יעברו, והתנאי ההוא לא היה בגיטין ובקדושין וכן הורו גדולי הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות.
<h2>דף עז.</h2>
המקדש בכסף או בשטר אינו צריך ליתן הקדושין לתוך ידה אלא משזרק לה קדושיה לתוך ידה או לתוך חיקה או לתוך חצרה או לשדה שלה הרי זו מקודשת, אבל אם היתה עומדת ברשותו צריך ליתן לתוך ידה או לתוך חיקה, ואם עומדת ברשות של שניהם וזרק לה קדושיה מדעתה ולא הגיעו לידה או לחיקה הרי זו מקודשת קדושי ספק, ואם שניהם ברשות הרבים או ברשות אחר שאינה שלהם וזרק לה קדושיה אם הם קרוב לו אינה מקודשת קרוב לה מקודשת, מחצה על מחצה או ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואבדו הקדושין קודם שיגיעו לידה מקודשת בספק.
<h2>דף פד.</h2>
המקדש את האשה על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בין שהתנאי מן האיש בין מן האשה, וכל תנאי העולם בין בקדושין בין בגרושין או במקח וממכר או בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים, הם תנאי כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו, ואם חסר התנאי אחד מאלה הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל. אלא תהיה מקודשת או מגורשת או יתקיים המקח או המתנה מיד כאלו לא התנה כלל, הואיל וחסר התנאי אחד הארבעה דברים אלו, כיצד אמר לאשה אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת, ואחר כך נתן לה הדינר הרי התנאי קיים והרי זו מקודשת ואם לא נתנה לו אינה מקודשת, אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והתנה ואמר אם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיי מקודשת ואם תתני לי תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים לאו להן גם המעשה היה קודם לתנאי והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן, אמר לה אם תעלי לרקיע הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תעלי לא תהיי מקודשת ואחר כך נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל והיא מקודשת שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו, התנה בדבר שאפשר לקיימו אבל תורה אסרתו כגון שאמר לה אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תאכלי לא תהיי מקודשת ואחר [כך] נתן לה הדינר בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה הרי זו מקודשת ואם לא אכלה אינה מקודשת, ודין זה בעצמו בגט אשה ואין אומרין על זה שהתנה על מה שכתוב בתורה שהדבר ברשותה וברצונה שלא תאכל ולא תתקדש ולא תתגרש, קדשה על תנאי שלא יהא לה עליו שאר כסות ועונה, בשאר וכסות תנאו קיים מפני שהם ממון והמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים אבל בעונה תנאו בטל והרי היא מקודשת ואינו יכול לפטור את עצמו מעונה, המקדש על תנאי, כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים ולא מעת שנתקדשה. כגון שאמר לה אם אתן לך מאתים זוז בשנה זו הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן לך לא תהיה מקודשת, ונתן לה הדינר בניסן והמאתים זוז באלול הבא אחריו, הרי זו מקודשת משעה שקבלה המאתים זוז ולא קודם לכן, לפיכך אם בא אחר וקדשה קודם שנתקיים תנאו של ראשון הרי היא מקודשת לשני ודין זה בעצמו בגיטין ובממון בשעה שיתקיים התנאי יהיה גט או יתקיים המקח והמתנה, בד"א בשהיה שם תנאי ולא אמר מעכשו, אבל אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז, ולאחר זמן נתן לה המאתים הרי היא מקודשת למפרע משעת קדושין. ואם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי אינה מקודשת, וכן דין זה בגיטין ובממון, וכל האומר מעכשו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אבל צריך להתנות שאפשר לקיימו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואין צריך לכפול תנאו ולא להקדימו למעשה. כתב הר"ם [אישות פ"ו הי"ד] יש מהגאונים האחרונים שאמרו שאין צריך כפילת תנאי אלא בגיטין וקדושין, אבל בענין ממון אין צריך, ואין אנו מסכימים לדבריהם, שכפילת תנאי עם שאר ארבעה דברים, מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים אם יעברו ואם לא יעברו, והתנאי ההוא לא היה בגיטין ובקדושין וכן הורו גדולי הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות.
